ראובן נ' (בעלים בר כל רשתות בע"מ)

החלטה

החלטה זו ניתנת במסגרת בקשת המבקשת להורות למשיב, בין היתר, לכמת מחדש את התביעה ולחילופין למחוק חלק מן הסעדים שבכתב התביעה, או להורות למשיב לשלם אגרה בגין מלוא סכום התביעות אשר מפורטות בכתב התביעה.

המשיב הגיש כתב תביעה מתוקן בתיק זה ובו נטען כי נגרמו לו נזקים בגובה 1,387,231 ₪ אולם מעמיד את סכום התביעה "לצרכי אגרה" על סך 500,000 ₪ בלבד.

המבקשת טענה בבקשתה, בין השאר, כי תביעה אשר כוללת סכום תביעה גבוה יותר מסכום התביעה "לצרכי אגרה" מוסיפה עבודה וטרחה למבקשת שהינה הנתבעת בתיק וכן מוספיה עבודה וטרחה גם לבית המשפט ואין בצמצום סכום התביעה "לצרכי האגרה" כדי להפחית עבודה וטרחה זו.

המבקשת מפנה בבקשתה לתקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז-2007 וטענה כי התקנה עצמה יוצרת מחסום בפני בירור ההליך ואף הפנתה לפסיקה אשר נוגעת לעניין זה לרבות פסה"ד בש"א (חי) 1479/01 טמבור בע"מ נ' אברהם אלון ואח' (לא פורסם) ורע"א 4827/92 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' חברת מופיעים סוכנויות בע"מ, פ"ד מו(5).

לבסוף קיימת הפניה בבקשת המבקשת לפסק דין שניתן בבית המשפט העליון במסגרת ב"ש 940/86 וולטר ואח' נ' Co Inc.& Deak ואח', פ"ד מא(1) 217, 221, שם ביקשו המערערים להגביל את ערעורם משיקולי אגרה לסעד כספי בשווי 750,000$ בלבד ונקבע כי, דובר בסעדים מצטברים שאינם חילופיים ועל כן יש לשלם אגרת ערעור בגין כל אחד מהם. כן נקבע כי, בעל דין רשאי להגביל את שווי הסעד המבוקש על ידיו ולשלם אגרה לפי השווי המוגבל אולם, בעת שמדובר בסעדים שונים ומצטברים העולים על הסכום המוגבל, עליו לציין איזה סעד מכוונת ההגבלה, שאם לא כן עשוי בית המשפט לדון בסעד שלגביו לא שולמה אגרה.

המשיב הגיש תגובה לבקשה ובה נטען, בין השאר, כי נקבע בפסיקה בבית המשפט המחוזי וכן בבית המשפט העליון בצורה מפורשת, כי אין כל פסול לפרט תביעות בסכומים גבוהים ובמסגרת סעדים שונים אולם להגיש את התביעה בסכום מופחת לצרכי אגרה. ב"כ המשיב מפנה בתגובתה לת.א (מחוזי ירושלים) 1074/96 -איזיקאל ו-19 אח' נ' שיכון ופיתוח תק-מח 97(1), 2464, 2465 ששם נקבע כי:

"אם התובעים אינם מוותרים על חלק מהסעד אלא מסתמכים בתובענה על פריטי הסעד השונים, אך מבחינה כמותית מקטינים את תביעתם לגבי סכום הפיצוי הנתבע, הרי שאין הם צריכים לנקוב לגבי כל סכום בשיעור ההקטנה או בסכום המוקטן לגבי כל פריט בנפרד. די בכך שהם מעמידים את הסכום הנתבע כולו על הסכום המופחת".

כמו כן קיימת הפניה בתגובה לקביעת בית המשפט העליון במסגרת אותו עניין, לרע"א 2112/97 - שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' אזיקיאל ו-19 .תק-על 97(3), 244. בית המשפט העליון הנכבד לא ראה כיצד הפחתת הסכום יכולה לפגוע בהגנת המבקשת. להלן קביעת בית המשפט הנכבד הנ"ל:

"בית המשפט המחוזי סבר שאין המשיבים מס' 1 "צריכים לנקוב לגבי כל סכום בשיעור ההקטנה או בסכום המוקטן לגבי כל פריט בנפרד. די בכך שמעמידים את הסכום הנתבע כולו על הסכום המופחת". אינני רואה כיצד עלולה החלטה זאת לפגוע בהגנתן של המבקשת ושל המשיבות מס' 2 ו-3, כטענת המבקשת. כמו כן אם יתעורר צורך בפירוט, למטרת חלוקת סכומי הפיצויים בין המשיבים מס' 1, בינם לבין עצמם, ניתן יהיה לחזור ולפנות בעניין זה לבית המשפט".

דיון

להלן סכומי התביעה אשר מופיעים בכתב התביעה המתוקן תחת ראשי הנזק השונים:

34,971 ₪ בגין קיזוזים שנעשו על ידי המבקשת מהחשבוניות שהוגשו מטעם המשיב, 55,000 ₪ עבור שירותי המשיב מחודש מאי ואשר סופקו עד ליום 15/5/11, סך של 897,260 ₪ בגין הפסד תמורה חודשית בגין 7 חודשים, 300,000 ₪ בגין מניעת יצירת קשר עם קבלן משנה למשך חצי שנה והפסד עובדים כמפורט בכתב התביעה ו-100,000 ₪ בגין עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב ובתדמיתו. בסה"כ מדובר בסכומים אשר מגיעים לסך של 1,387,231 ₪ כאשר התביעה מוגשת "לצרכי אגרה" בלבד על סך 500,000 ₪.

במצב דברים זה המבקשת שהינה הנתבעת בתיק נדרשת להגיש כתב הגנה ולהתכונן לכלל התביעות בתיק בהיקף של 1,387,231 ₪ ולא בהיקף של 500,000 ₪ בלבד. המבקשת איננה יודעת מראש האם בית המשפט יקבל את התביעה בגין מלוא הסכום אשר נתבע בגין מניעת יצירת הקשר ע"ס 300,000 ₪ כנ"ל או עד 500,000 ₪ בגין הפסד תמורה חודשית מתוך 897,260 ₪ או חלק מכל ראש נזק שנתבע. כל הסכומים אשר נתבעים פרט לתביעה בגין 897,260 ₪ במלואם אפשריים כאשר לכל היותר יש להפחית "לצרכי אגרה" 500,000 ₪ מסכום התביעה בגין אותו פריט בגובה 897,260 ₪ קרי סך של 397,971 ₪ מאותו סכום כולל בפועל, אולם עדיין אין גם בכך כדי לפטור את בית המשפט מלדון גם במלוא התביעה בגין אותו פריט בסך של 897,260 ₪, שכן בפני בית המשפט תביעה בגין הפסד תמורה חודשים בגין 7 חודשים ובית המשפט יאלץ לדון בכל 7 החודשים הנ"ל בפועל.

על כן, הפחתת סכום התביעה "לצרכי אגרה" איננה פוטרת את בית המשפט מהצורך לדון בכל ההליך שבפניו הגם אם הופחת סכום התביעה "לצרכי אגרה".

תקנה 2(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז-2007 קובעת את חובת תשלום האגרה וכי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה..."

בבש"א (י-ם) 4156/00 ציון בן שלמה ואח' נגד משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, 15.1.01 נקבע לעניין זה כי בעת שמפחיתים את סכום התביעה לצרכי אגרה, אין בכך כדי להצביע על פגיעה כלשהי באינטרס שיש להגן עליו. אל מול זאת נקבע בבג"צ 6490/04 נאדר מוחמד עלי צביח ואח' נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, עמדו על כך שסכום האגרה שמשולם בגין הליך אכן צריך לשקף את ההליך כאשר יש לקחת בחשבון גם את העלויות אשר מוטלות על בית המשפט:

"... להליכים משפטיים יש עלות. בראש ובראשונה מדובר בעלות לבעל הדין הפותח את ההליך. אולם ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות לא רק על בעל הדין שפתח את ההליך אלא גם על מערכת בתי המשפט ועל הצד שכנגד. בעוד שבין בעלי הדין ובין עצמם מהווה תוצאת ההליך בסיס לחיוב הצד המפסיד בהוצאות הצד הזוכה, הרי שהשירות הניתן על ידי המדינה - בקיומה של מערכת בתי משפט - כרוך באגרה שפותח ההליך צריך לשלמה. מטיבו מהווה החיוב באגרה קשר בין השירות הניתן ובין החיוב של משלם האגרה... החיוב באגרה בגין פתיחת ההליך מגשים מטרות נוספות. כך, תשלום האגרה עבור ההליך מאפשר למעשה קיומם של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור בעלי דין אחרים (ראו בשג"ץ 5352/03 אהוד קריב נ' שירות התעסוקה (לא פורסם)). זאת ועוד, קיימת הנחה כי בעצם תשלום האגרה יש ראיה להיות ההליך בר עילה שכן בעל דין לא יפתח הליכים לריק שעה שהוא נדרש לשלם אגרה בגינם (ראו עוד ע"א 8743/04 משה בר-נר נ' אשר רוט ואח' (טרם פורסם); ודוק תקנה 13(א) לתקנות)."

זכות הגישה לערכאות הינה לא רק זכותו של אותו מתדיין בתיק שבפנינו אלא גם זכותם של מתדיינים אחרים לקבל את יומם בבית המשפט מבלי להמתין זמן יתר על המידה. דיון הוכחות בתביעה שאמורה להתייחס לסך של 500,000 ₪ בלבד אולם בפועל דן בכל אחד מ- 1,387,231 הש"ח שבתביעה הינו דיון ארוך יותר מהמתוכן ואשר לגביו שולמה אגרה בגובה 500,000 ₪ בלבד אשר אינה משקפת את כל ההליך שבפני בית המשפט בפועל.